החלטה בתיק מ"ת 17779-05-12 - פסקדין

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תם ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בת-זוג בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין על-ידי אחראי ותקיפה סתם.

על-פי האמור בכתב האישום, ביום 2.5.12 תקף המשיב את המתלוננת על-ידי כך שחבט בה במכות אגרוף בפניה, צעק עליה "מזמן לא חינכתי אותך", חנק אותה, והטיח את ראשה במיטה. את המעשים המיוחסים ביצע המשיב מאחר ולטענתו בתו הקטינה ירקה על שירין אלגלאוי (להלן - "שירין").

עוד מתואר כי לאחר שהמתלוננת פנתה לבעלה של שירין, זו בתגובה תקפה אותה, משכה בשערותיה, כאשר המשיב מצטרף לשירין וביחד הרימו את המתלוננת ודחפו אותה לתוך רכבו של המשיב. במעמד זה, תקף המשיב שלא כדין את בתו הקטינה על-ידי כך שסטר לה על פניה. המשיב הסיע את המתלוננת ברכבו לבית הוריה של המתלוננת, ומשך אותה מרכבה. כתוצאה ממעשה המשיב נגרמו למתלוננת חבלות בדמות המטומות מסביב לשתי עיניה, המטומות בגב, בחזה ובכתף שמאל.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 14.5.12 חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, המדובר בתלונות הדדיות, כאשר אותה שירין הותקפה לכאורה על-ידי המתלוננת בתוך ביתה, וכי לתקיפה זו היו עדים בדמות המשיב, ובעלה של שירין - מוניר. בשים לב לאמור לעיל, ב"כ המשיב סבור כי היה מקום לעצור גם את המתלוננת, והמשיב הופלה לרעה לעומתה, אך בשל כך שהמתלוננת הקדימה אותו להגיש תלונה במשטרה. בצד טענה כללית זו, זה מפנה למה שלדבריו הינו בבחינת סתירות בעדותה של המתלוננת, שיש בהן כדי לפגוע במהימנותה כבר בשלב המעצר.

כך בין היתר זה מפנה לשוני בגרסאותיה של המתלוננת, בדבר האופן שזו הוכתה על-ידי שירין; בדומה לסתירות לכאורה בדבר מיקום תקיפתה, כאשר במקום אחד מציינת שהתקיפה היתה בביתם, ובמקום אחר מציינת שהדבר היה בביתה של שירין; ובדומה - ביחס לעובדה מי הכניס אותה לרכב, כאשר במקום אחד מציינת שהמשיב עשה זאת תוך גרירתה, ובמקום אחר מציינת כי עשה זאת יחד עם שירין.

זה מציין כי גם ישנו קושי לרחוש אמון לעדות אביה של המתלוננת, נוכח חוסר יכולתו להבחין במה שמתאר בעדותו, בשים לב למרחק ולתנאי התאורה ברהט. בצד תהיות אלה זה מפנה לגרסת המשיב לפיה המתלוננת הכתה את עצמה בראשה וקרעה את בגדיה, וכי זה אך ניסה להפריד בין המתלוננת לבין שירין. עוד פירט כי למתלוננת "אובססיה" כלפי שירין, וזו כועסת על המשיב שלא מגן עליה מפניה. מעבר לכך הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב, אשר בכללן היותו ללא עבר פלילי, אדם ששירת כחובש בצבא, ובסופו של דבר מציע לשחררו לבית אחיו של מוניר בבאר-שבע.

ב"כ המבקשת מנגד סבור כי בתיק זה יש ראיות לכאורה למכביר, המבוססות על עדות המתלוננת, תעודות רפואיות ועדויות חיצוניות. עוד הוסיף כי מן המשיב נשקפת מסוכנות רבתי, נוכח האלימות הקשה אותה הפנה, ועל-כן יש להורות על מעצרו עד תם ההליכים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, וקראתי את חומר החקירה שהובא לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה, ללא חולשה. ב"כ המשיב בטיעוניו ירד לפרטי הפרטים של עדות המתלוננת, והצביע על כל שוני קטן כגדול הקיים בגרסאותיה השונות. עשה כמי ששם אל נגד האור שני ציורים, וביקש להשוות את השוני בקווים, בבחינת "מצא את ההבדלים".

כהערה מקדימה אציין כי גם אם הייתי מקבל את מלוא טיעוניו של המשיב, ומעניק להם את מלוא המשקל, אין לומר כי מדובר בסתירות ופרכות מהותיות, לא כל שכן כאלה היורדות לשרשם של דברים ויש בהן כדי לפגוע בעצמתן של הראיות לכאורה.

" במסגרת דיון במעצרו של נאשם עד לתום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה, דהיינו, האם חומר הראיות המצוי בתיק מקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996); בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (לא פורסם, 2.5.2010)). בשלב מקדמי זה, אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שייעשה בהליך העיקרי. די כי בית המשפט שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי וכי אין פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות, המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (ראו: בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (לא פורסם, 18.4.2010); בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל.

בדומה ר' בש"פ  8303/07 בדראן:

" בקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים איננה ההליך המתאים לבירור פרטני ומדוקדק של מהימנות העדים ומשקל העדויות. לפיכך, הכלל הוא כי בבוחנו את הראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים על בית המשפט להשתכנע כי הן מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו ורק אם שוכנע כי קיימות על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה, עליו להסיק מכך כבר באותו שלב את המסקנות המתבקשות לעניין המעצר"

מעבר לעיקרון זה, אתייחס גם לגוף הראיות ואציין כי בתיק זה קיימות ראיות בדמות הודעותיה של המתלוננת, אשר נתמכות בראיות חיצוניות נוספות.

כאמור, המתלוננת בהודעתה מיום 2.5.12 שעה 21:48, מפרטת את האופן שבו המשיב הכה אותה, וכך גם שירין: " הוא תפס אותי ואמר לי את צריכה חינוך אני מזמן לא חינכתי אותך, והתחיל להרביץ לי וחנק אותי ונתן לי אגרופים בפנים... הוא דפק את הראש שלי במיטה מצד הארון אני אחרי שהוא הרביץ לי לקח את עצמו ויצא...". המתלוננת אינה מכחישה או מסתירה את הסכסוך שיש לה עם שירין, אשר מכנה אותה בשמות גנאי ומעליבה אותה, כאשר לדבריה הרקע למכות הינו דבריה של שירין שהבת שלה ירקה עליה. המתלוננת מציינת אירוע קודם שבגינו הגיעה לקופת-חולים "כללית", כאשר היו על פניה סימני חבלות וסירבה להזמין משטרה. כך גם זו מציינת שבמעמד זה המשיב תקף את בתם הקטינה והרביץ לה בפניה.

בעדותה של המתלוננת מיום 6.5.12, המתלוננת מציינת כי אכן הגיעה לביתה של שירין וצעקה עליה על כך שהיא אומרת שבתה ירקה עליה, ולא מצאתי בתיאור אותו מוסרת בגרסה זו ככזה שעומד בסתירה לעדותה הראשונה, גם אם ייחסה את הסימנים שבפניה למכות מבעלה, וגם אם אותם סימנים כדבריה הפכו לכחולים מאז שהיתה אצל הרופא. באותו הקשר, גם הדברים אותם מוסרת המתלוננת ביום 8.5.12, בעיקרם דומים לדברים אותם מסרה בעדויותיה הקודמות, גם אם תמצי לומר שישנו שוני במיקום המכות עם שירין.

בצד עדויות המתלוננת יש ראיות נוספות לחיזוקה. ביחס לכך ראה עדותה של אחות טיפת חלב, אשר מאשרת כי המתלוננת הגיעה אליה לטיפול עם סימן אדום על לחייה. המתלוננת מסרה לי כי זה כתוצאה מכך שבעלה תקף אותה, אם כי לא פירטה כיצד הרביץ לה. כך גם ראה הודעת אביה של המתלוננת, אשר מתאר כיצד הבחין בהגעת הרכב אל מול ביתו, כאשר הנהג יוצא מתוכו ומושך את המתלוננת אל מחוץ לרכב, כאשר היא נפלה, ובהמשך זה עלה לאוטו וביצע סיבוב "פרסה". זה תאר את מצבה הפיסי והנפשי של המתלוננת אשר צרחה, בכתה, עם עיניים אדומות ונפוחות.

מעבר לכך, בתיק קיימים צילומים של החבלות שנגרמו למתלוננת, והמטומות השונות על גופה, באופן שמתיישב עם התיאור אותו היא מוסרת. עוד ראה דוח העובדת הסוציאלית אשר מתארת את דבריה של המתלוננת אשר יש לראותם כאמרת קרבן עבירה, וכן התעודות הרפואיות אשר קיימות בתיק.

להשלמת התמונה אציין כי אין בכך שלכאורה לדברי ב"כ המשיב המתלוננת הכתה את שירין כדי לשנות מעצמת הראיות בדבר המכות אשר הכה לכאורה המשיב את המתלוננת, או לבסס טענת אפליה ביחס אליו, שכן לא נטען שהמתלוננת הכתה את המשיב. אציין כי המשיב אמנם מכחיש שנקט אלימות, וטענותיו כי המתלוננת היא זו שגרמה לעצמה לחבלות. עניין זה יתברר במסגרת התיק העיקרי, אולם כבר עתה ניתן לומר כי ישנו קושי לרחוש אמון לגרסא זו נוכח ריבוי החבלות ומיקומן.

משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה קמה עילת מעצר ברורה וממשית בעניינו של המשיב, כי מדובר במעשי אלימות אשר מצויים ברף הגבוה של עבירות כגון דא, וכוללים מכות אגרוף, חניקה והטחת הראש במיטה. גם הדברים שהשמיע המשיב לכאורה במהלך ביצוע תקיפת המתלוננת, כי מזמן לא חינך אותה - יש בהם כדי ללמד על תפיסת מערכת זוגית מעוותת וכוחנית מצידו של המשיב. מעבר לכך, תוצאות האלימות שהפעיל המשיב כלפי המתלוננת ניכרות על גופה ובהמטומות הנרחבות על פניה, על גבה ועל חלקים אחרים של גופה.